שאלון להתבוננות עצמית על יחסינו עם העבר והעתיד.

כיצד משפיעים יחסינו עם העבר והעתיד על ההוווה שלנו? למה לנו להיות כאן ועכשיו?

בתפיסת הניו-אייג’, בגישות מודעות שונות וכמעט בכל שיטות הטיפול מחזירים אותנו שוב ושוב לכאן ועכשיו. על פניו זה נשמע בסיסי, ברור שאהיה פה, אלא איפה אהיה? אבל במבט כנה ואמיץ מגלים שלמעשה מרבית מהזמן אנו משייטים במרחבים אחרים שאינם כאן ועכשיו. מחשבות, פחדים, התרגשויות מהעתיד לבוא. או חרטות, גאווה, או סתם לופים לא פתורים על העבר. שם נודדת החשיבה שלנו במרבית היום. 

הדרך היעילה ביותר להיות כאן ועכשיו היא על ידי חיבור לגוף ונשימה. הקשבה לנשימה משאירה אותנו מחוברים כמו מוניטור למה שקורה ממש בכל רגע. שאיפה נשיפה… הקשבה לגוף גם היא מפתח יעיל לכך. הגוף שלנו מדבר כל הזמן, מאזן את עצמו, שולח אותות. כמו גלקסיה שלמה שפועלת ומשתנה ללא הרף.

כשמתרגלים בהתחלה הקשבה לגוף, זה מרגיש מאוד מוזר. למה יש להקשיב בדיוק? אז מתחילים מהתחושות ה’גסות’. חם לי, קר לי, אני רעב/ה, צריכה לשירותים. ולאט לאט מצליחים לרדת לרזולציות קטנות יותר ויותר. חום באיבר מסויים בגוף. זרמים עדינים באיבר אחר, דחיסות במקום נוסף. ככל שאנחנו מעמיקים בהקשבה לגוף, כך למעשה אנו מעמיקים בנוכחות שלנו כאן ועכשיו.