כאמור, הפסיכולוגיה עברה אבולוציות רבות בתוכה ושינתה את צורותיה ותפיסתה פעמים רבות.
כיום כדי להיות פסיכולוג רשום בפנקס הפסיכולגים שמנוהל על ידי משרד הבריאות, עלייך ללמוד את הנושא במוסד מוכר לעומק ולאורך שנים רבות, לעבור התמחות ולעמוד בבחינות של משרד הבריאות.
כיום תחום הטיפול הנפשי היחיד שמפוקח על ידי משרד הבריאות הוא תחום הפסיכולוגיה.
ואף על פי-כן, נראה כי לפסיכולוגיה יש מענה חלקי, לחלק מבני האדם ולחלק ממצוקותיו. אם לא היה קיים החוסר, לא היה נולד המענה, עשרות סוגים של ‘טיפולים אלטרנטיבים’ שבאים לסייע לאדם במהלך חייו.
יש כאן ויכוח גלוי וראוי, בין הדרך המוסדית לבין הדרכים האלטרנטיביות.
אין ספק שיש ערך רב בהכשרה מעמיקה ויסודית, אך גם אין ספק כי העולם משתנה ומתפתח באופן מסחרר ואיתו גם ההתמודדויות והאתגרים שהאדם פוגש וגם התמיכה שלה הוא זקוק. הטיעון העיקרי כנגד תהליכים פסיכולוגים הוא שהם ארוכי טווח ומבוססים על יכולת ביטוי מילולית של בהכרח מתאימה לכולם.
הטיעון העיקרי כנגד הטיפולים האלטרנטיבים הוא החוסר בפיקוח, ואכן זוהי נקודת התורפה, מכוון שהנושא תפס כזו תאוצה, קשה ביותר ליצור מערכת פיקוח שתהיה מספיק משוכללת ונבונה להבדיל בין איכותן של תאוריות טיפול שונות ובין מטפלים שונים. כן השוק של הטיפול האלטרנטיבי הינו שוק פרוץ, כל אחד יכול להקים בית ספר למקצועות ריפוי, גם אם מעולם לא טיפל אף לא בבן אדם אחד.
ועדיין יש כאן בחוץ, הרבה מאוד מטפלים אלטרנטיבים, עם ידע מעמיק ויקר ערך, עם ניסיון טיפולי ועם לב במקום הנכון שיכולים מאוד לתמוך בתהליכים רגשיים, נפשיים, תודעתיים ואף פיזיים במהלך החיים.
קודם כל שואלים את עצמכם, מהו הדבר הנכון ביותר עבורכם כרגע? מקשיבים לתשובה ופועלים מתוך הקשבה לעצמכם.
במידה ובחרתם בטיפול אלטרנטיבי, חוקרים על השיטה עצמה, מחפשים כמה מקורות מידע שונים, בודקים כמה זמן קיימת השיטה, מי המייסד שלה, על מה היא מבוססת.
עושים בירור על המטפל/ת עצמו/ה, הכי טוב לקבל המלצות מפה לאוזן, מישהו שאתם מכירים שעבר איתו תהליך.
עושים שיחה טלפונית עם המטפל, מומלץ בשיחה לשאול אותו על הניסיון שיש לו ואולי אם יש מטופלים שליווה אותם תהליך ואפשר לשוחח עימם, אך בעיקר חשוב לבקש שיסביר את המהלך הטיפולי, מה קורה בחדר הטיפולים? באילו שיטות הוא עובד? לאילו מקרים הדרך הטיפולית של טובה?
מקשיבים לתשובות ובודקים אם הדברים שהוא מתאר נכונים לכם, מתאימים לכם,
אך גם מסתמכים על תחושת הבטן, תו”כ השיחה הטלפונית עם המטפל, בודקים, איך אני מרגיש מול האדם הזה? נעים לי לשווחח איתו? האם אני מרגיש שאני יכול לבטוח בו? אני מרגיש שהוא שומע אותי? מבין אותי?
גם לאחר שכבר נכנסנו לתהליך טיפולי, אנחנו נשארים ערניים ובודקים שהגבולות שלנו אינם נחצים, מה שקורה בקליניקה זה מה שתואר שיקרה, שאחנו מבינים את התהליך שקורה ורואים איך הוא פועל לטובתנו. אם משהו לא מדוייק לנו, הכוח נשאר בידיינו, אנחנו בכל שלב יכולים לעצור את הטיפול.
View Comments